טראומה וטיפול נמרץ
כולנו יכולים למצוא את עצמנו בכל רגע נתון בחיינו באירוע אשר ניפגע באופן כה חמור עד אשר נזדקק לטיפול נמרץ.
אנחנו מדחיקים זאת רוב הזמן - וטוב שכך - מי צריך את החרדה הזאת כל הזמן.
אבל חלק מאיתנו היו שם בטיפול נמרץ, וחלק עוד יהיו, והחוויה נשארת. אם התמזל מזלנו החוויה תהיה אך ורק זיכרון לא טוב ולא נעים. אם לא יתמזל מזלנו - יתכן ונאלץ להתמודד עם סימפטומים של פוסט טראומה.
פוסט טראומה כתוצאה משהות בטיפול נמרץ הינה תופעה כמעט לא ידועה בקהל הרחב, ואף לא בקרב חלק מהעוסקים ברפואה. עם זאת ממחקרים שנעשו בנושא נמצא כי 1 מתוך 10 אנשים שהיו מאושפזים בטיפול נמרץ מדווחים על סימפטומים פוסט טראומטיים כתוצאה מתקופת הטיפול.
חשוב להבין מעט את החוויה - אתה שוכב במיטה, לרוב חסר יכולת לזוז באופן מלא, רמת ההכרה מעורפלת, מנותק מכל השגרה. כאוב ומבולבל, מפוחד, תחת תרופות להרגעה ולשיכוך כאב אשר יכולות להוביל להזיות שבעצמן מהוות מקור לחרדה עצומה. לא ברור האם יום או לילה, והקולות - צפצופים מהמוניטורים, רעש מכונות ההנשמה, ואנשי צוות אשר מבצעים החייאה שתי מיטות מימינך. והריחות, והצבעים, מופשט מבגדיך, תלוי לחלוטין בצוות הרפואי, הסיעודי ובכח העזר.
ועכשיו הכל כבר נגמר. כולם תמכו ועזרו, אז לא נעים להטריד ולהעיק עוד, ואותו אדם לא יספר על הפלשבקים, הסיוטים בלילה, העוררות הגופנית שלא חולפת, תחושת הבהלה כל רעש רעש קטן, הוא לא יספר כי הוא לא רוצה שיחשבו שהוא חלש, או כי הוא לא רוצה להיזכר בעצמו, או מכל סיבה אחרת. ויתכן והוא חרד או מדוכדך, לא חוזר לעצמו, מתקשה לחזור לתיפקוד משפחתי או תעסוקתי.
ואביו ואמו, או אשתו או הבן שלו, שנאלצו לראות את יקיריהם כך, ללא יכולת להגן על עצמם מול האימה, גם הם יכולים לחוות סימפטומים דומים, לאחר שנאלצו להתמודד עם חוסר וודאות, חוסר אונים, ולעתים גם לקבל החלטות שמשפיעות על מצבו של החולה או הפצוע.
אם אתם או יקיריכם נמצאים בסיטואציה כזאת דעו שאפשר לקבל טיפול פסיכולוגי לפוסט טראומה על רקע מחלה קשה, פציעה או ניתוח שהסתבך והתדרדר לטיפול נמרץ, לפעמים גם בעת האשפוז ע"י פסיכולוג רפואי.
התמודדות זוגית
נראה כאילו הזוגיות שלנו תמיד עומדת למבחן... ילדים, כספים, משפחה מורחבת, סידורים, עבודה ומה לא..
על זה נוסיף את ההבדלים הבין אישיים שאנו מביאים למערכת הזוגית – האישיות שלנו, מה שראינו אצל ההורים שלנו, מה שאנחנו רואים אצל חברים, וכמובן – מה שנחשפנו אליו בתקשורת.
ועכשיו בואו נוסיף גם בעיה רפואית - סכרת והשינוי באורחות החיים, דלקת פרקים ראומטית והקושי להרים את הילדים, סרטן המעי הגס והוצאת הסטומה החיצונית, תאונת דרכים והטראומה המתעוררת ועוד.
להיות חולה זה בכלל לא קל, אבל גם להיות בן או בת הזוג זה קשה מאוד. המתח והעומס על בן הזוג יכול להיות מכשול משמעותי להמשך זוגיות מיטיבה ומיטבית. מחקרים מראים כי בני זוג עלולים לסבול מפגיעה נפשית ופיזית כתוצאה מהתמיכה אותם נותנים ליקיריהם. הליווי הרגשי, העומס הפרקטי, הצורך לשמור על תפקוד וחזות חזקה וחיובית כולם נותנים את אותותיהם על המצב הפיזי והנפשי של בן או בת הזוג.
אז מה אפשר לעשות?
השלב הראשון הוא כמובן לזהות שיש בעיה ולדבר עליה. האם בן הזוג החולה שלי כועס עלי? או אולי על עצמו, על גופו, על מחלתו או על העולם? את נמצאת לידו ולכן זה בעיקר יוצא עלייך – ואת זה כדאי לברר.
דבר נוסף הוא להכיר את הצרכים שלך. הכלה של קשיי בת הזוג זה מאוד חשוב , אבל הכלה טובה יכולה להתאפשר בעיקר בתוך גבולות ברורים, לך ולזוגתך. דע מתי אתה צריך לצאת להתאוורר על מנת לחזור מחוזק ובעל יכולת הכלה מחודשת.
אם הקשיים גדולים מידי, והפתרונות לא באים בקלות, כדאי ואפשר ללכת לייעוץ או טיפול על ידי איש מקצוע אשר מכיר את האתגרים בהתמודדות זוגית מול מצב רפואי מורכב, כרוני או חדש.
גוף ונפש
רגש זה גוף? או שזה נפש?
והאם לחץ זה רגש או תחושה?
תחושות גופניות הן חלק מהחיים – דמעות של עצב או שמחה, דופק מהיר בחזה ו"פרפרים" בבטן בעת התרגשות, כאב ראש בזמן העבודה או מתח בכתפיים בתקופה לחוצה. כולנו נתקלים בהם כל יום אצלנו או בסביבה ואיננו מקדישים להם תשומת לב יתרה, אך לעיתים תחושות הגוף הופכות להיות גורם למצוקה פסיכולוגית או מהוות הפרעה לתפקוד היומיומי.
כאשר תחושות גופניות כגון כאב בטן, לחץ בחזה, נימול בשפתיים או בגפיים וכד' מופיעות רבים ייגשו לרופא המשפחה או לחדר המיון על מנת לבחון האם קיימת מחלה גופנית ויתכן שזהו אכן המצב. עם זאת במקרים רבים לא יימצא אף גורם רפואי – ביולוגי אשר מסביר את הסימפטומים הגופניים.
במקרים אלו סביר שתועלה השערה על ידי הרופא כי מדובר בתלונה ממקור שאינו אורגני , כלומר ממקור פסיכולוגי.
אנשים רבים נוטים להביע התנגדות להשערה זו, בין אם נאמרה באופן מפורש או "בין השורות", מאחר וחשים כי אינם מקבלים מענה הולם לסימפטומים אשר בגינם הגיעו לקבל טיפול.
תחושה זו הינה מובנת, ועם זאת חשוב לציין שרבים אינם יודעים כי מצוקות פסיכולוגיות רבות מתבטאות בסימפטומים גופניים: במצבים של דיכאון יש נטייה לשינויים בהרגלי השינה והתזונה, עייפות וכאבים לא ספציפיים, בהתקפי פאניקה או חרדה כללית ניתן לשים לב תחושות של לחץ בחזה, קושי בנשימה, סחרחורת ועוד, ובמצבים של פוסט טראומה ניתן לחוות תגובות בהלה מוגזמות ושינויים בתפיסת הכאב.
בעוד שהמקור לקשיים אלו אינו ידוע לחלוטין, וככל הנראה מערב גורמים פסיכולוגיים, חברתיים וביולוגיים, מחקרים רבים הוכיחו כי טיפול פסיכולוגי יכול לסייע רבות להתמודדות עם המצוקה הנגרמת לאדם ולסביבתו ע"י טיפול קוגניטיבי התנהגותי, דינמי, פסיכו-פיזיולוגי ועוד.
לסיכום – בעוד רוב האנשים אינם מייחסים חשיבות גבוהה מידי לתחושות הגוף במהלך השגרה הלחוצה בה אנו חיים, נער או נערה, גבר או אישה אשר מתמודדים עם תלונות גופניות ללא הסבר יחוו את תחושות הגוף שלהם כמעוררות חרדה, יגזלו מהם תשומת לב מוגברת ומוגזמת ועלולים לפגוע בתפקוד היומיומי. למצב זה ישנם טיפולים פסיכולוגיים אשר הוכחו במחקרים כיעילים למיגור או הפחתת הסימפטומים ומומלץ להתייעץ עם איש מקצוע בנושא.
מיניות ואינטימיות
מיניות ואינטימיות.
לכולנו יש מחשבות בנושא.
גם לאנשים עם מחלה כרונית.
חלק משמעותי במיניות ובאינטימיות נשען על דימוי הגוף שלנו - רגשות, תחושות ומחשבות הקשורים בגופנו, ובדרך בה אחרים תופסים אותנו. דימוי זה לעתים קרובות עובר שינוי בעת התמודדות עם מחלה כרונית או לאחר ניתוחים משמעותיים.
כאשר גבר או אשה, נער או נערה, חווים מחלה כלשהי, מידת האמון והביטחון בגוף מתערערת, וכאשר האמון נפגע, קיים צורך ליצור מערכת יחסים חדשה עם הגוף. חלק משמעותי מיחסינו אל הגוף קשור במיניות ואינטימיות, ומצב של מחלה יכול להשפיע על כך בדרכים שונות - דרך פגיעה פיזיולוגית ישירה, דרך תופעות לוואי של הטיפול או דרך תהליך פסיכולוגי אשר קשור ביכולת לחוות מיניות ואינטימיות טובה. דיכאון, או חרדה, תהליך של אובדן ואבל על תפקודים שנפגעו וכמובן דימוי גוף ירוד - כולם ביחד או בנפרד מהווים אתגר עבור המטופל ובן/בת הזוג.
בטיפול פסיכותרפיה רפואית יש מקום בטוח לחקור את מערכת היחסים החדשה עם הגוף, לעבד את האובדן הפיזי, או את אובדן הציפיות. קודם כל מול עצמנו, וכשיגיע הזמן גם מול בן/בת הזוג, לנסות ולתת הזדמנות נוספת לחלק חשוב בחיינו.
זה לא סוד.